החלטה בתיק ת"א 2200-08-11

1.         בפניי בקשת התובע אשר הוגשה תחילה כבקשה לעיון חוזר בהחלטה ואולם במהותה (וכפי שאף תוקן הנוסח בתשובה לתגובת הנתבעים), הינה למעשה, בקשה לביטול החלטה מיום 25/1/12, על פיה נמחקה התביעה בהעדר התייצבות התובע.

לטענת התובע, עקב חילופי כוח אדם במשרד בא כוחו ועקב טעות אנוש, לא עודכן המועד ביומן משרד בא כוחו. לבקשה צורף תצהיר עובדת ממשרד בא כוח התובע.

2.         הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו, כי לא קיים הליך של "עיון מחדש" בהליכים אזרחיים, או הליך של החייאת תביעה. כן נטען, כי לבקשה לא צורף תצהיר מטעם בא כוח התובע עצמו, על פיו לא ידע על מועד הדיון והתצהיר שצורף הינו בגדר עדות שמיעה.

לגופם של דברים, טענו הנתבעים, כי אין להיעתר לבקשה שכן המחיקה לא גרמה לתובע נזק כלשהוא שכן אינה יוצרת מעשה בית דין והתובע יוכל לשוב ולהגיש תביעתו בעתיד וכי בכל מקרה כאמור, התובע לא ביקש כלל לבטל את פסק הדין.

הנתבעים הוסיפו, כי גם אם יראה ביה"מ בבקשה, בקשה לביטול פסק הדין, הרי שעל מנת שתיעתר בקשה לביטול פסק דין עפ"י שיקול דעת ביה"מ, היה על התובע לפרט את סיכויי הצלחתו בתביעה. הנתבעים הפנו לכתב הגנתם לענין העדר הסיכויים לתביעה הן ביחס לנתבעים 2-8 אשר לטענתם נעדרים מעורבות אישית בענין התובע והן ביחס לנתבעת 1. הנתבעים הוסיפו, כי התביעה אינה מפורטת באופן המקנה לתובע אפשרות לזכות בסעד הנתבע.

3.         בתשובה לתגובת הנתבעים, תיקן התובע את נוסח בקשתו ועתר גם לביטול ההחלטה. לתשובה צורף תצהיר בא כוח התובע, על פיו, עקב מחדל פרוצדוראלי אשר נבע משגיאת אנוש, לא ידע על מועד הדיון. התובע הוסיף, כי תצהיר עובדת המשרד שצורף לבקשה לא היה בגדר עדות שמיעה שכן כעובדת המשרד, הצהירה כי היומן המשרדי לא עודכן לעניין מועד הדיון.

התובע הפנה לפסיקה על פיה מחיקת התביעה הינו צעד דרסטי ובלתי מידתי ומקום שהמחדל ניתן לפיצוי כספי, אין לנקוט בו.

לעניין סיכויי הצלחת התביעה, טען התובע, כי המדובר בתביעה בגין פרסום לשון הרע בטענה שהנתבעים הפיצו ופרסמו על התובע ואשר כתוצאה מהפרסום נגרמו לו נזקים ממוניים ולא ממוניים.

דיון

4.         אינני מוצאת חשיבות בניסוח הרישא לבקשה ועיון בגוף הבקשה מצביע על כך שמדובר למעשה בבקשה לביטול ההחלטה על פיה נמחקה התביעה בהעדר התייצבות. לפיכך, יש לבחון את הבקשה בהתאם למהותה כבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ולא בהתאם לכותרתה.

5.         ההחלטה הינה למעשה פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, שכן כאמור, בהתאם להחלטה התביעה,נמחקה.

ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק , פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק - רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית , מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

  שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :                   

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן , פ"ד י"ז 349.

6.         במקרה דנן, התובע אינו טוען כי לא קיבל את הזימון למועד שנקבע, אלא כי מדובר בטעות במשרד בא כוחו ברישום המועד. בעניין זה די היה בצירוף תצהיר העובדת במשרד, על פיו המועד לא נרשם ביומן המשרד. מכל מקום, שעה שעומד בפניי גם תצהיר בא כוח התובע עצמו (אשר צורף אמנם רק לתשובה לתגובה, אך עתה מונח בפניי) ,על פיו לא ידע על מועד הדיון, עקב טעות במשרדו לעניין רישום המועד, הרי מצאתי כי די בכך לתמוך בטענה שהטעם לאי ההתייצבות נבע מטעות ברישום המועד במשרד בא כוח התובע.